מה אם כל מה שהיה חסר לך, זה פשוט מאוד לקבל את המידע הנכון והתכל'ס ביותר שיקשור ויאסוף את כל המטרות והחלומות הכי גדולים שלך וימשוך אותם אליך במהירות כל כך מופרזת, שכבר בבוקר למחרת לאחר מכן כל אחד בסביבה שלך יכבד אותך יותר, יעריך אותך יותר ויתנהג אליך כמו שמגיע לך, ואפילו אתה, לא תאמין לשינוי ולמהפך - העצום והמהיר - שחל בחיים שלך...

 עכשיו... לזמן קצר, המידע הנכון עלול להגיע סוף סוף גם לידיים שלך...

- לא לימדו אותנו באמת איך להתמודד עם העולם והמכשולים שהוא טומן בתוכו

- לא נתנו לנו את הכלים הנכונים והתכל'סים שייקחו אותנו להצלחה בלימודים, בזוגיות, בעבודה, בקריירה ובבריאות שלנו

- לא חינכו אותנו ללכת ביום יום עם ביטחון עצמי גבוה, משמעת עצמית חזקה ויכולת להתמיד במטרות שלנו

- אף אחד לא הסביר לנו איך ליצור את הלייפסטייל שאנחנו באמת רוצים לחיות אותו - חופש להיות איפה שבא לי, מתי שבא לי ועם מי שבא לי

- בתכל'ס, אנחנו מבינים שלימדו אותנו להיות עוד בן אדם רגיל ושגרתי, לא מישהו מיוחד.

אבל אתה, כן אתה, אתה פאקינג מיוחד. ואתה לא חייב להישאר איפה שתמיד היית ואיפה שאתה עכשיו. אתה כן יכול לצאת מהתחתית שלך ולהגיע לפסגה.

זה היה באמצע השבוע, אני שוכב על הספה הירוקה בבית של אמא ביפו, ואני בוהה בתקרה. פוחד.

אני יודע שאמא עומדת לצאת לעשות קניות של ספרים, לבית הספר החדש שאני עובר אליו – הנדסאים.

אני עומד לעלות לכיתה ט', ואמא החליטה שנכון בשבילי לעבור לבית ספר של מחוננים כדי שתהיה לי תעודה ביד.

בכיתה ה' עברתי מבית ספר ויצמן ביפו לבית הספר 'טבע, סביבה וחברה' כי הרגשתי שבית הספר ויצמן הוא לא בשבילי.

וכשהגעתי לבית הספר החדש, פשוט התאהבתי. מצאתי שם, לראשונה בחיי, חברים אמיתיים.

בסוף כיתה ח', אמא הודיעה לי שאני אצטרך להיפרד מהחברים החדשים שביליתי איתם מכיתה ו' ועד עכשיו, כי הגיע הזמן לעבור לבית ספר חדש.

לא משנה כמה התנגדתי, זה לא עזר. ארגנו לי מסיבת סיום, כל השכבה כתבה לי ביומן ברכות להמשך הדרך ואני בפנים אוכל את עצמי.

חזרה לאותו הבוקר... אני על הספה, בוהה בתקרה... ואנחנו 4 שבועות בערך לפני תחילת הלימודים.

אמא פוסעת לעבר הדלת, ואני צועק לה מהספה "אני לא עובר בית ספר".

9 דקות לאחר מכן, אני עומד מחוץ לבית, שקית ניילון ביד שבתוכה כמה דברים אישיים כולל היומן שהשכבה כתבה לי בו, הלב שלי דופק, דמעות זולגות לי מהעיניים – עזבתי את הבית.

 

אבא... לא צריך אותו... אבא ואמא היו גרושים מגיל 3. מלא מריבות. וזה דפק לי את הראש טוב טוב במהלך שנים רבות מהחיים שלי. רק היום אני יודע שמה שהלך שם, לא היה בסדר – בכלל.

ובגיל 13.... בעובדה הזו נזכרתי רק בגיל 25... החלטתי שאני מחליט לוותר גם על אבא שלי.

הוא היה בא לבקר פעם בשבוע... לפעמים פעמיים... ולרוב הוא גם היה מבריז ולא מגיע בכלל.

הוא לא זכר את היום הולדת שלי או של אחי, אף פעם.

ולעולם לא קיבלנו ממנו מתנת יום הולדת.

אז בגיל 13, עם כל הכעס, פחד והרגשות העזים שהיו לי מחוץ

לדלת הבית רגע לאחר שעזבתי, החלטתי לוותר גם עליו.

וככה עד גיל 21 בערך, היה נתק מאמא, אבא ואחי.

עם אבא, זה נמשך עד גיל 25.

 

הפנימיה... מגיל 13 ועד 18 גדלתי בפנימיה בתל ברוך צפון, בתל אביב. מקום מדהים שאני חייב לו המון.

וקלטתי מהר מאוד שאני בצומת דרכים ושעליי לקבל החלטה.

שמתי לב, מגיל מאוד מאוד קטן, שכולם סביבי מתנהגים כמו עדר. הולכים אחד אחרי השני, לא שואלים יותר מדי שאלות, ועושים את מה שמקובל לעשות.

מבוגרים היו מסבירים לי שהעיקר זה פרנסה ובריאות. כשהייתי שואל אנשים האם הם אוהבים את מה שהם עושים, הם היו מעקמים את הפרצוף ועונים לי 'צריך להתפרנס ממשהו, לא'?

אפילו בפנימיה מדריכים המליצו לי ללכת על דברים בטוחים, ולא להגשים את עצמי במקצועות שיש תחרות גבוהה מדי.

בטח שלא להתחיל קריירה במוסיקה, כי אני צריך להיות ממש טוב אם אני רוצה להצליח.

במהלך כל תקופת ההתבגרות שלי ראיתי אלמנט של עדר בכל מקום שהלכתי אליו.

אפילו בבית ספר, בכיתה י', אני זוכר יום בבית ספר שהיה מלא בלאגן. כולם רצים ומתרגשים, ורק אני לא מבין מה קורה.

אני עוצר את חבר שלי תום, ושואל אותו 'מה לעזאזל קורה כאן?'..

תום עונה לי "זה הזמן שבוחרים מגמות". אני מבולבל ושואל "למה?".

והשאלה למה זו לא שאלה שבאה טוב לאנשים שאוהבים לחיות בתוך העדר.

זו שאלה שמפקפקת במוסכמות החברתיות. זו שאלה שמטילה ספק במה שמקובל.

תום מסתכל עליי מבולבל בעצמו ואומר לי "מה זאת אומרת למה? ככה... זה מה שכולם עושים".

המשפט הזה היה נשמע לי כל כך מטומטם רציתי לזרוק את תום מהמדרגות. "טיפש" חשבתי לעצמי.

וכשעמדתי מול אותה צומת בגיל 13, ידעתי מהי הבחירה שלי.

כי כיוון אחד הראה לי עתיד שבו אני חי כמו כולם, מתפרנס, מוצא עבודה בטוחה, חי רגיל, נורמלי ושורד.

כיוון אחר הראה לי עתיד שבו אני יוצר חיים משלי, סטנדרטים משלי וחיים שאני אוהב לחיות.

עכשיו אני רוצה שתקלוט משהו.... אני בן 13 כשאני קולט את התובנה הזו. 13.

יש לנו משתתפים שמגיעים לסמינרים שלי וקולטים את זה רק בגיל 50.

האם היה לי מזל שגיליתי את התובנה הזו בגיל מוקדם? אולי כן ואולי לא.

ובגיל 13 אני הבנתי שזהו התפקיד שלי לדאוג מה עובד בעולם הזה.

איך לעשות כסף... איך להיות יותר חברותי... איך להבין אנשים טוב יותר... איך להיות יותר משפיע... איך לקרוא מהר יותר... איך לשכנע אחרים.. איך אנשים מצליחים חושבים... בקיצור, להבין איך העולם הזה עובד.

וזה בדיוק מה שעשיתי. התחלתי לקרוא ים של ספרים.. התחלתי להשקיע בעצמי בקורסים ובסדנאות להתפתחות אישית בגיל 15... הייתי שם את עצמי ליד אנשים מצליחים שעושים את מה שאני רוצה לעשות...

בין אם זה עושים כסף...

ובין אם זה גברים שיש להם ביטחון עצמי מאוד גבוה... כדי ללמוד מהם.

הייתי אפילו מביא ספרים לבית ספר וקורא בזמן השיעור 'איך ליצור נכסים למטרת הכנסה פסיבית' במקום להקשיב למורה להיסטוריה.

התחלתי ליצור לעצמי מסלול חדש, שונה והפוך לגמרי מזה של העדר, כבר מגיל מאוד צעיר.

 

אבל אז העיפו אותי קיבינמט. בגיל 18 כולם עוזבים את הפנימיה והרוב חוזרים להורים שלהם.

אני עשיתי את המיטב כל השנים האלו לברוח מההורים שלי ולנתק איתם את הקשר לגמרי.

וידעתי שאין לי לאן ללכת. למזלי, כי הייתי קומבינטור מאוד גדול באותו הזמן... סידרו לי דירה זמנית בפנימיה עד שאני אסתדר.

ברגע שעזבתי את הפנימיה ומצאתי בסופו של דבר דירת 16.5 מ"ר בבן יהודה בתל אביב, הכל התחיל להתדרדר.

רוב ההתבגרות שלי הייתי ילד די מופנם...

לא היה לי קל ליצור חברויות... הייתי עושה הכל כדי לא לעמוד מול הכיתה ולהקריא דברים... בנות לא ראו אותי כפוטנציאל לחבר, תמיד הידיד החמוד...

הייתי מאוד נמוך... הכינוי שלי היה רבע עוף... ולמרות שהיו לי חברים, תמיד הרגשתי סוג של 'לא שייך'.

וכשעזבתי את הפנימיה.. שבשבילי זה היה הבית שלי... נכנסתי לתקופה הקשה ביותר בחיי.

בערב של המעבר דירה, המורה לגיטרה שלי, יוסי, עזר לי להעביר את הציוד האחרון שלי מהדירה הזמנית של הפנימיה.

בגלל שהוא חנה באמצע הכביש, כשהוא הוריד את הארגזים האחרונים מהמושב האחורי ליד מפתן הדלת, הוא היה חייב לחזור לרכב כדי לא לקבל דו"ח... אז הוא אמר משהו כמו "יאללה ביי"... ואני לא יודע למה.. אבל באותו הרגע הרגשתי כאב כמו שלא הרגשתי בחיי.

אני עומד בדירה פיצית... מבולגנת... חסרת חיים... עם ריח לא מוכר... השעה 23:00 בלילה, ואני יודע שאני צריך לקום למשמרת במלצרות בעוד 5.5 שעות.

לא היה לי מחשב, לא טלוויזיה ולא אף אחד שהרגשתי

שאני יכול לדבר איתו כדי להתמודד עם זה.

ובאותו הרגע... לשנייה אחת בלבד, עברה לי המחשבה הזו בראש

שהשפיעה עליי במשך 4 שנים רצופות "אני אהיה לבד כל החיים".

ו4 שנים הייתי לבד. השגרה שלי הייתה לקום ב5 אחר הצהריים,

 ללכת לעבוד כמה שפחות כדי לשלם את שכר הדירה ואת האוכל שבמקרר,

לישון ב4 או 6 לפנות בוקר, לשחק משחקי מחשב וזהו.

בימים הראשונים של הדירה, הייתי כל כך לבד, שהייתי הולך לסופרים כדי להרגיש קצת אנשים.

עם החברים שלי ניתקתי קשר מוחלט כי הרגשתי שהם מורידים אותי למטה...

אמא ואחי ניסו ליצור איתי קשר, אבל לא הייתי מסוגל לדבר איתם.

ואת האמת.... הרגשתי שאני מתחרפן. ולא ידעתי איך לצאת מהמצב הזה.

עם הזמן, דברים נהיו שגרה ויצרתי לעצמי צורת הישרדות שהפכה להיות הנוחות שלי.

משחקי מחשב, טלוויזיה, עבודה, אוכל ולישון.

לא היה יום שלא הבטחתי לעצמי שהיום יהיה אחרת...

היום אני אעשה משהו עם החיים שלי. היום אני אקום ואשנה דברים.

זהו, ממחר אני מתחיל להתאמן כמו שצריך. ממחר אני יושב ומתחיל

 לכתוב את הפטנטים שלי ומוציא אותם לפועל.

... היום חלק מהפטנטים האלו קיימים, ואני מניח שמי שפיתח

 אותם עשה מהם הרבה מאוד כסף.

הבעיה שלי הייתה שלא הייתה לי מילה. לא עמדתי בהבטחות שלי לעצמי בשיט.

הייתי דוחה כל דבר שהיה חשוב לי.

אפילו אם הייתי רואה בחורה חמודה שהיה בא לי להתחיל איתה,

לא היו לי ביצים לעשות את זה והייתי מתרץ תירוצים למה אני לא יכול.

ויותר מהכל...

יותר מהעובדה שלא היה לי כסף להרשות לעצמי שום דבר מיוחד... יותר מהעובדה שהייתי נוסע שעה הלוך בגשם לאיזור שבו היה זול לעשות קניות רק כדי לחסוך כמה שקלים על הבשר והחומוס ושעה חזור בזמן שאני מחזיק 7 שקיות מפוצצות בקניות והורידים בידיים שלי נשברים בזמן שאני מחזיק אותם, מתקמצן לקחת מונית או לעשות את הקניות ליד הבית שלי...

יותר מהעובדה שהייתי עובד רק בעבודות מזדמנות ומתפלל לפני כל משמרת שמשהו יקרה שתהיה לי סיבה מספיק טובה 'לא ללכת'...

מה שהכי הרג אותי זו תחושת האכזבה שהייתי הולך לישון איתה כל לילה.

ואני ממש מתכוון כל לילה. תחושת אכזבה עמוקה מאוד מעצמי.

הייתי הלוזר הכי גדול שהכרתי ולא סבלתי את עצמי בגלל זה.

לא עניין אותי כסף... לא עניין אותי להיות מפורסם.. לא עניין אותי שום דבר חוץ ממשהו אחד קטן..

אותו משהו אחד קטן אחראי על האושר שלי היום ועל העושר שלי היום.

אותו משהו אחד קטן מייצג את כל המהות של הספר הזה. את כל המהות של הסמינרים והקורסים שהעברתי ליותר מ1,300 איש ב15 חודשים האחרונים.

✔ מהי המנטליות היחידה והסודית שתיתן לך חופש כלכלי ואישי כדי שלעולם לא תהיה חייב יותר לעבוד בשביל כסף, אלא תגרום לכסף לעבוד בשבילך

✔ מהו ההרגל המנטלי האנושי והמהפנט שיגרום לאחרים להקשיב לך, לסמוך עליך ולרצות להיות לידך גם אם קשה לך בדרך כלל להביע את עצמך בחופשיות בסיטואציות חברתיות או מול קהל גדול

✔ מהו קיצור הדרך חסר הרחמים לקחת כל פחד שיש לך, להכניס אותו להר געש לוהט ולהעלים אותו מעל פני האדמה - כולל פחד מכישלון, פחד מביקורת, חוסר אמון באחרים וספקנות.

✔ איך כל אחד יכול לפתח ביטחון עצמי יציב ואמיתי שלא תלוי בסיטואציה, במצבי הרוח שלך ובמה אחרים אומרים עליך כדי שתהיה חופשי להיות מי שאתה, תמיד

✔ מהו הסוד העסקי שהכניס לחיים כהן יותר מ₪247,000 כבר בשנה השנייה שלו בתור עצמאי בלי תעודה, בלי פסיכומטרי ובלי תואר באוניברסיטה 

✔ איך להיות מסמר הערב בכל סיטואציה חברתית ומה הם 3 ההרגלים המהירים והאפקטיביים ביותר שיתנו לך כריזמה, ביטחון ואסרטיביות עם אחרים.

 

זה החלק שעלול להפתיע אותך. הרבה ממכם כבר השתתפו באירועים ובסמינרים הקודמים שלי, ויודעים שאני לא זול. יותר מזה, אני היועץ והמנטור הצעיר ביותר בארץ וגובה המחירים שלי עבור הסמינרים והליווי האישי איתי הוא מהגבוהים בארץ.

אז לא, עבור הסדנה הזו עלות ההשתתפות שלך הוא לא אלפי שקלים ולא מאות שקלים כי זה אירוע קבוצתי ולא אישי אחד על אחד.

 

בסה"כ עבור התמורה הענקית שאתה תקבל, עם כלים פרקטיים שתוכל לצאת וליישם אותם כבר בבוקר שלמחרת ועם חוויה מעצימה וחיובית שתיתן לך לפרוץ את הגבולות והמעצורים הכי "מאתגרים" שלך, ולמשך 3.5 שעות איכותיות כשאתה איתי, אתה נרשם עכשיו רק בעלות סמלית של ₪147.

 

כן, במחיר של 2 מנות שווארמה ובקבוק קולה, אתה מקבל גישה לסדנה שעלולה לשנות לך את החיים ויותר מזה, תהיה לך ביד פורמולה מוכחת שעזרה כבר למאות אנשים כמוך לפרוץ את הגבולות שלהם, לפתח אישיות דומיננטית עם אחרים ובעסק שלהם ולגלות מה מפריד ביניהם לבין הגרסה הטובה ביותר שלהם.

 

וכמובן, כדי לעשות לך את הערב נעים יותר, כשאתה מוקף בקבוצת אנשים איכותית כמוך ומקבל הזדמנות ליצור קשרים חדשים ומעניינים שיכולים ממש לקחת אותך לרמה הבאה.. ויש גם שתייה קלה על חשבונינו.

ממש עכשיו, יש לך 2 אפשרויות:

* אתה יכול להמשיך בדרך של להתפשר על חיים של "לחכות שהסופ"ש יגיע, שיום אחד המינוס יסגור את עצמו, ובלי הזוגיות שאתה רוצה לקום איתה בבוקר...."

או שאתה יכול לפעול היום, ממש עכשיו, ולהצטרף אלינו עכשיו ל"להתעורר בפסגה", ותתחיל לחוות את הפוטנציאל האמיתי שלך, את החופש הכלכלי שלך ואת המסלול החדש והמרתק של החיים שלך, היום!

ההחלטה היא בידיים שלך.

אל תחכה - תתחיל היום, עכשיו, כשזה עוד חם במחשבות שלך ובראש שלך. ותתכונן סוף סוף לראות איזה מדהים זה ירגיש לחיות ללא מעצורים, פחדים או גבולות ולשים את העבר שלך מאחוריך.

לחיי העתיד שמגיע לך,

חיים כהן סבן.

נ.ב. אל תשכח, אתה חייב לפעול עכשיו ולקחת צעד קדימה עכשיו כדי להירשם במחיר המיוחד של הרשמת הספיישל ולהירשם רק ב₪57 במקום ב₪147.

אל תחמיץ את האירוע הבא. מלא את הטופס למטה, בחר כמות כרטיסים, סמן את צורת התשלום המועדפת עליך ושריין מקום עכשיו.

כשאתה לוחץ על הכפתור האדום וממלא את הטופס הקצר שנפתח מולך, אתה עובר לעמוד שבו תוכל לבחור להזמין את כמות הכרטיסים המועדפת עליך. אתה יכול להגיע לבד או שאתה יכול להזמין חבר. 80% מהקהל מגיע לפחות עם עוד 1-2 חברים או קרובי משפחה. לאחר שאתה מזמין את הכרטיסים, אתה תקבל חשבונית למייל שלך וייפתח לך עמוד שבו תצטרך להכניס את השם שלך לרשימת המוזמנים של הסדנה. ביום הסדנה יש להביא איתך תעודת זהות או רישיון נהיגה ומומלץ להביא איתך את החשבונית שקיבלת למייל (החשבונית היא לא חובה). להזמנת כרטיסים לחץ על הכפתור האדום עכשיו.

2 הבונוסים האלו מוצעים באתר שלנו בתור הדרכות דיגיטליות בשווי של 794₪ ללקוחות חדשים. כשאתה נרשם עכשיו לסדנה, אתה מקבל אותם במתנה ישירות לאימייל שלך לאחר ההשתתפות שלך בסדנה עם שם משתמש וסיסמא שמאפשרים לך לצפות בהדרכות הדיגיטליות. בדרך כלל יום-יומיים לאחר הסדנה.

95% מהמשתתפים הקודמים שלנו (יותר 1,250 איש עברו את הסמינרים והסדנאות שלנו... ואלו גברים ונשים בגילאים 17-60 וחבר'ה תותחים שמגיעים אלינו מחדרה, קריית שמונה, פתח תקווה, הרצליה, ירושלים, אילת, תל אביב, בת ים, קריית גת, נהריה, באר שבע, צפת ועוד) נרשמים דרך האתר המאובטח שלנו. מאות לקוחות חדשים מצטרפים לקורסים ולסמינרים שלנו דרך האינטרנט כל חודש, בדרך המאובטחת ביותר, במיוחד שאנחנו משתפים פעולה עם חברת האשראי אחת הגדולות בארץ – ישראכרט. אתה יכול להיות רגוע לחלוטין כשאתה נרשם עכשיו, פרטי התשלום שלך יימחקו באופן מיידי לאחר הזמנת הכרטיסים שלך, וחשבונית מס תישלח אליך לאימייל בסיום ההרשמה. לאחר ההרשמה, במידה ויהיו לך שאלות, יש לנו אנשים בתמיכה הטכנית שיוכלו לסייע לך מאוד מהר ובקלות בכתובת: support@findthebosswithin.co.il

את/ה יכול/ה להירשם דרך העברה בנקאית, אשראי או פייפאל דרך עמוד הסליקה המאובטח שלנו (שייפתח לך לאחר שתלחץ על הכפתור האדום ותמלא את הטופס שנפתח מולך).

כמעט כל אירוע שלנו הוא SOLD OUT והכרטיסים אוזלים לחלוטין לפני יום האירוע. לכן אופציית ההרשמה העיקרית לסדנה זו היא באמצעות כרטיס אשראי. אופציות נוספות:

לחץ כאן כדי להירשם דרך PAYPAL 

כרטיס יחיד או כרטיס זוגי

בצע את הההרשמה דרך העברה בנקאית לפרטים כאן למטה:

לכבוד: מגנט הצלחה בע"מ, בנק לאומי , סניף 832, מספר חשבון: 25920070

support@findthebosswithin.co.il